אנדומטריוזיס

הייעוץ חייב להיות אישי לאחר היכרות מעמיקה ובהסתכלות רב מערכתית. לכל טיפול ישנם יתרונות אך גם חסרונות ומכיוון שמדובר במחלה כרונית יש להביא בחשבון גורמים רבים בעת הייעוץ. כאשר מדובר בכאבים ללא רצון להרות בזמן זה מרבית הנשים תוכלנה לשפר את מצבן ע"י טיפול הורמונלי מדכא כגון גלולות או טיפול הורמונלי אחר. לאותן נשים אשר טיפול שמרני לא הועיל אין מנוס מניתוח.

• ראשית אבחנה מדויקת גם לגבי נוכחות מוקדי אנדומטריוזיס ודרגת חומרת המחלה.
• שיפור התסמינים, הפרדת הידבקויות צריבת המוקדים, שיקום האנטומיה והוצאת הציסטות השחלתיות.
• ישנן עדויות כי נשים אשר עברו ניתוח לפרוסקופי בשלב מוקדם הרו בשיעור גבוה יותר מנשים אשר לא נותחו, עם זאת יש לזכור כי מדובר בניתוח בדרגת קושי גבוה הדורש מיומנות גבוהה ואפשרות לסיבוכים כגון פגיעה באברים שכנים לכן מוצע כשלב שני ומבוצע ע"י מומחים בתחום.

לשם קביעת הטיפול המיטבי יש צורך במרפאה מייעצת רב תחומית אשר משלבת מומחי פריון יחד עם מומחים לכירורגיה אנדוסקופית יחד עם מומחים מתחומים נוספות כגון, מומחים ממרפאת כאב, כירורגים כללים ואנדוקרינולוגיים.

אנדומטריוזיס עלול לפגוע בפריון. שכיחות האנדומטריוזיס באוכלוסיית הנשים בגיל הפריון נעה בין 6% ל 10% לעומת כ 35% ויותר בנשים עם בעיות פריון. אנדומטריוזיס עלול לפגוע בפריון בדרכים שונות כגון פגיעה בחצוצרות ע"י יצירת הידבקויות או בצקת בחצוצרות, ע"י פגיעה בשחלות עקב היווצרות אנדומטריומות או עקב ניתוחים חוזרים וע"י מנגנונים שונים הקשורים להפעלת המערכת החיסונית. היכולת להרות בנשים עם אנדומטריוזיס עלולה להיפגע גם כאשר המטופלת עוברת הפריית מבחנה עם זאת יש להדגיש כי מרבית הנשים עם אנדומטריוזיס ואפילו בדרגת חומרה קשה מצליחות להרות. חלקן ללא כל טיפול וחלקן לאחר טיפול ניתוחי או פריוני. אבחנה מוקדמת עשויה לשפר את יכולת הפריון. לעוד מידע אודות אנדומטריוזיס והריון

לעתים קרובות הרחם מקובע ולא נייד, רגיש למגע בעיקר בבדיקה עמוקה. בחלק ניכר מהחולות עם אנדומטריוזיס אפשר למשש בליטות באזור הרצועות האוטרוסקראליות באגן הקטן ורגישות עזה. בליטות אלו ומעורבות של המחיצה הרקטו-וגינאלית ניתנות למישוש בעיקר בבדיקה רקטלית. בבדיקה גינקולוגית ניתן למשש את השחלות בעיקר באם מוגדלות עקב ציסטות שחלתיות. האבחנה הסופית של המחלה – לפני הטיפול – צריכה להיעשות באמצעות הלפרוסקופיה. חשד לקיום אנדומטריוזיס עולה מן התסמינים, מהבדיקה הגינקולוגית, בדיקת על-קול שיכולה לזהות ציסטות בשחלות ובדיקת דם של חלבון CA 125 שנמצא מוגבר במחלה זו. הציסטות בשחלות, המכונות 'ציסטות מסוג שוקולד', הן תוצאה של דמם חוזר בשתל רירית הרחם על פני השחלה עם היווצרות חלל המתמלא בדם ישן וצבעו הופך לחום.

בדיקת CA-125 נמצאת בשימוש מ- 1983 כאשר מדענים מאונ' הרווארד גילו כי חלבון זה נמצא בריכוז גבוה בדמם של כ -80% נשים עם גידול שחלתי אפיתליאלי בשלב מתקדם. בדיקה זו אינה ספציפית רק לגידולי שחלה וריכוז החלבון עולה גם במצבים אחרים רבים (false positives). אחד המצבים השכיחים שבו בדיקה זו חורגת מתחום הנורמה הינו אנדומטריוזיס, אך ישנם רבים אחרים כגון: דלקת אגנית, רחם שרירני, רחם עם אדנומיוזיס, הריון חוץ רחמי, גידולי שחלה שפירים, דלקת בלבלב דלקת בטנית (פריטוניטיס), הריון, ווסת, אי"ס לב, כבד או כליות. הרמה התקינה של CA-125 מתחת ל- 35u/ml.