קיבצתי עבורך מגוון שאלות שכיחות בנושאים מגוונים כגון שרירנים, היסטרוסקופיה, פוריות, ניתוחים לפרוסקופים וכירורגיה גיניקולוגית. כאן תמצאי תשובות בנוגע לטיפול באנדומטריוזיס, בשרירנים ובציסטות שחלתיות מתי יש לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית, מתי לכרות שרירן ועוד.
הסיבה להיווצרות אנדומטריוזיס אינה ברורה במרבית המקרים ולכן המחלה לא ניתנת למניעה. במקרים נדירים כאשר מדובר על מבנה רחם לא תקין או אי יציאה של הדימום הווסתי דרך הנרתיק עקב מום מולד ניתן בזמן עשוי למנוע היווצרות מחלה זו.
יש להחליט על טיפול רק לאחר הכרת המטופלת ותלונותיה, בדיקתה ולאחר הגעה לאבחנה מדויקת.
ניתן לטפל בנשים הסובלות מכאבים קלים בלבד, בעיקר בזמן הווסת, אשר אינן מעוניינות בפריון במשככי כאבים ובגלולות. נשים הסובלות מכאבים עזים ולא מעוניינות בהריון כעת ניתן לטפל בטיפול הורמונלי. נשים הסובלות מאי פריון ממושך והמעוניינות בהריון תטופלנה על פי הממצאים בלפרוסקופיה אשר במהלכה תוגדר חומרת המחלה, מידת הפגיעה בחצוצרות מיקום המוקדים נוכחות ציסטות שחלתיות ועוד. במהלך הניתוח יופרדו כל ההידבקויות יעשה ניסיון לשיקום החצוצרות יוסרו הציסטות ויוסרו או יצרבו כל מוקדי האנדומטריוזיס.
הניתוח הלפרוסקופי נחשב היום כטיפול הבחירה בטיפול הכירורגי באנדומטריוזיס. גם בעת אנדומטריוזיס בדרגת חומרה מתקדמת. היתרון בלפרוסקופיה למנתח היא האפשרות לזהות גם מוקדים קטנים לסקור את כל האגן והבטן העליונה בנוסף ליתרונות הרבים למטופלת.
הלפרוסקופיה מאפשרת אבחנה מדויקת, שיפור בתסמינים אשר לא הגיבו לטיפול תרופתי ושיפור ביכולת להרות.
משככי כאבים מסוג נוגדי דלקת לא סטרואידליות (NSAID) גלולות באופן רגיל- מחזורי או רציף, מניעת הווסת ע"י דיכוי הציר ההיפותלמי ע"י Releasing Hormone) GnRH agonists- (Gonadotropin אשר גורמים למצב זמני של מנופאוזה (אל ווסת) Danazol- אנדרוגן סינטטי אשר משפר תסמיני כאב אך עלול חגרום לתופעות לוואי כגון עלייה במשקל, שיעור יתר, ושינוי הקול.
עקב חסר בעבודות מחקר משוות יעילות טיפול גם בנושא הטיפול בכאבים וגם בנושא הפריון הייעוץ חייב להיות אישי לאחר היכרות מעמיקה ובהסתכלות רב מערכתית. לכל טיפול ישנם יתרונות אך גם חסרונות ומכיוון שמדובר במחלה כרונית יש להביא בחשבון גורמים רבים בעת הייעוץ. כאשר מדובר בכאבים ללא רצון להרות בזמן זה מרבית הנשים תוכלנה לשפר את מצבן ע"י טיפול הורמונלי מדכא כגון גלולות או טיפול הורמונלי אחר. לאותן נשים אשר טיפול שמרני לא הועיל אין מנוס מניתוח.
בדיקת CA-125 נמצאת בשימוש מ- 1983 כאשר מדענים מאונ' הרווארד גילו כי חלבון זה נמצא בריכוז גבוה בדמם של כ -80% נשים עם גידול שחלתי אפיתליאלי בשלב מתקדם.
בדיקה זו אינה ספציפית רק לגידולי שחלה וריכוז החלבון עולה גם במצבים אחרים רבים (false positives).
אחד המצבים השכיחים שבו בדיקה זו חורגת מתחום הנורמה הינו אנדומטריוזיס, אך ישנם רבים אחרים כגון:
דלקת אגנית, רחם שרירני, רחם עם אדנומיוזיס, הריון חוץ רחמי, גידולי שחלה שפירים, דלקת בלבלב דלקת בטנית (פריטוניטיס), הריון, ווסת, אי"ס לב, כבד או כליות.
הרמה התקינה של CA-125 מתחת ל- 35u/ml.
ראשית אבחנה מדויקת גם לגבי נוכחות מוקדי אנדומטריוזיס ודרגת חומרת המחלה. שיפור התסמינים, הפרדת הידבקויות צריבת המוקדים, שיקום האנטומיה והוצאת הציסטות השחלתיות. ישנן עדויות כי נשים אשר עברו ניתוח לפרוסקופי בשלב מוקדם הרו בשיעור גבוה יותר מנשים אשר לא נותחו, עם זאת יש לזכור כי מדובר בניתוח בדרגת קושי גבוה הדורש מיומנות גבוהה ואפשרות לסיבוכים כגון פגיעה באברים שכנים לכן מוצע כשלב שני ומבוצע ע"י מומחים בתחום.
לשם קביעת הטיפול המיטבי יש צורך במרפאה מייעצת רב תחומית אשר משלבת מומחי פריון יחד עם מומחים לכירורגיה אנדוסקופית יחד עם מומחים מתחומים נוספות כגון, מומחים ממרפאת כאב, כירורגים כללים ואנדוקרינולוגיים.
אנדומטריוזיס עלול לפגוע בפריון.
שכיחות האנדומטריוזיס באוכלוסיית הנשים בגיל הפריון נעה בין 6% ל 10% לעומת כ 35% ויותר בנשים עם בעיות פריון. אנדומטריוזיס עלול לפגוע בפריון בדרכים שונות כגון פגיעה בחצוצרות ע"י יצירת הידבקויות או בצקת בחצוצרות, ע"י פגיעה בשחלות עקב היווצרות אנדומטריומות או עקב ניתוחים חוזרים וע"י מנגנונים שונים הקשורים להפעלת המערכת החיסונית.
היכולת להרות בנשים עם אנדומטריוזיס עלולה להיפגע גם כאשר המטופלת עוברת הפריית מבחנה עם זאת יש להדגיש כי מרבית הנשים עם אנדומטריוזיס ואפילו בדרגת חומרה קשה מצליחות להרות.
חלקן ללא כל טיפול וחלקן לאחר טיפול ניתוחי או פריוני.
אבחנה מוקדמת עשויה לשפר את יכולת הפריון
לעתים קרובות הרחם מקובע ולא נייד, רגיש למגע בעיקר בבדיקה עמוקה.
בחלק ניכר מהחולות עם אנדומטריוזיס אפשר למשש בליטות באזור הרצועות האוטרוסקראליות באגן הקטן ורגישות עזה. בליטות אלו ומעורבות של המחיצה הרקטו-וגינאלית ניתנות למישוש בעיקר בבדיקה רקטלית.
בבדיקה גינקולוגית ניתן למשש את השחלות בעיקר באם מוגדלות עקב ציסטות שחלתיות.
האבחנה הסופית של המחלה – לפני הטיפול – צריכה להיעשות באמצעות הלפרוסקופיה. חשד לקיום אנדומטריוזיס עולה מן התסמינים, מהבדיקה הגינקולוגית, בדיקת על-קול שיכולה לזהות ציסטות בשחלות ובדיקת דם של חלבון CA 125 שנמצא מוגבר במחלה זו.
הציסטות בשחלות, המכונות 'ציסטות מסוג שוקולד', הן תוצאה של דמם חוזר בשתל רירית הרחם על פני השחלה עם היווצרות חלל המתמלא בדם ישן וצבעו הופך לחום.
לעיתים קרובות התלונה היחידה הינם כאבים בזמן הווסת, לעיתים אין כל תסמינים חריגים והאישה חשה בטוב ללא כל תלונות.
אין קשר ישיר בין חומרת המחלה ופיזור המוקדים לבין מידת הסבל והכאבים.
נשים אחרות סובלות סבל רב והפגיעה באיכות החיים רבה. מכיון שמדובר בכאבים כרוניים יש נטייה לקבל פגיעה באיכות החיים כ"דרך הטבע" ולהמנע מלהתלונן.
יש לזכור כי אין קשר ברור בין חומרת התלונות ודרגת חומרת המחלה וכי קיימות סיבות אחרות לתלונות אלו ואין הן ספציפיות לאנדומטריוזיס.
לכן יש להיוועץ עם רופאך ולא להניח כי כאבים אלו או אחרים הינם כאבים "נורמליים".
לשם כך קיים יומן תסמינים אשר יקל עלייך ועל רופאך לקבל א מירב המידע.
אנדומטריוזיס קשורה לכאבי אגן כרוניים, כאבים בעת קיום יחסים בעיקר בעת חדירה עמוקה, כאבים עזים בעת הווסת, דימום ווסתי חריג, ותלונות הקשורות למע' העיכול, כאבי אגן כרוניים, כאבי גב קשים לפני ובמהלך המחזור החודשי. התכווציות בטניות חזקות מאוד בזמן הדימום.
הפרעות במערכת העיכול כגון: עצירות, כאבים בזמן יציאה, שלשולים המופיעים בעיקר בזמן המחזור החודשי.
לעיתים אף דימום רקטלי בזמן הווסת.
כאבים במתן שתן, או דחיפות במתן שתן בעיקר בזמן המחזור החודשי.
אי פריון
ישנן תיאוריות שונות לגבי היוצרות תסמונת זו.
אך אין תיאוריה אשר תסביר את כל מקרי האנדומטריוזיס.
ההשערה הנפוצה תולה את האשם בזרימה אחורית של הווסת כלפי הבטן.
התאים המצפים את חלל הרחם עוברים לחלל הרחם דרך החצוצרות בזמן הווסת ומשתרשים במקומות שונים באגן.
לאחר השתרשותם מוקדים אלו ממשיכים להגיב למחזור ההורמונלי במהלך החודש.
ללא ספק תאוריה זו אינה מסבירה את היווצרות המחלה לחלוטין וישנן גורמים נוספים כגון פגעיה ביכולת ההגנה החיסונית, גורמים גנטיים, השפעות הורמונליות וגורמים סביבתיים כגון חשיפה לגורמים שונים.
למעשה הדרך היחידה לאישור האבחנה הינה ביצוע לפרוסקופיה ונטילת ביופסיה.
גישה זו נתמכת על פי המלצת הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה (ACOG).
ישנם רמזים רבים בעת שיחה בעזרת שאלון מיוחד אשר מעלים חשד לאנדומטריוזיס, ישנם רופאים אשר ממליצים על טיפול הורמונלי כגון גלולות למשך מספר חודשים באופן רציף ובדיקת המטופלת לאחר מספר חודשים גם בדיקת CA-125 עשויה לרמוז כי מדובר בתסמונת זו אך רק לפרוסקופיה מאפשרת אישור מוחלט להימצאות אנדומטריוזיס ומידת חומרתה.
תודות להתפתחות האנדוסקופייה ניתן היום להציע לנשים הסובלות מדימום עז, אלטרנטיבות פשוטות יותר מכריתת רחם כגון כריתת פוליפים או כריתת שרירנים או הסרת רירית הרחם . הניתוח ההיסטרוסקופי הינו הטיפול האופטימלי בשרירנים הבולטים לחלל, הגורמים לדימום מוגבר וממושך. בנוסף ניתן להסיר או לצרוב את רירית הרחם בעזרת פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים, ובכך לגרום להפחתה משמעותית בכמות ומשך הדימום כל זאת במסגרת אישפוז של מספר שעות בלבד.
תודות לאמצעיים אלו ניתן למנוע כריתות רחם במקרים רבים ואף לשמר את הפריון.
הסיבות השכיחות הן לדימום מוגבר משתנות בהתאם לגיל האישה וכוללות הימצאות שרירן (מיומה) הגדל בדופן הרחם, פוליפ ברחם, רירית היפרפלסטית ומעובה, אטרופיה של רירית הרחם וחוסר איזון הורמונלי.
סרטן רירית הרחם.
הסיבוכים ככלל קשורים למיומנות המבצע, לניסיונו ולמידת הקושי בניתוח. ככלל, שיעור הסיבוכים בהיסטרוסקופיה קטן ולכן מהווה ניתוח הבחירה במצבים רבים.
הסיבוכים הנדירים בעת ביצוע היסטרוסקופיה ניתוחית קשורים להרדמה הכללית, להרחבת הצוואר: קרע צווארי, דימום ואי יכולת להיכנס לחלל.
סיבוכים הקשורים לספיגת נוזלים: ישנה חשיבות עליונה לניטור כמות הנוזל חסר האלקטרוליטים הנספג.
בעת ספיגת יתר מתפתחת היפונתרמיה (ירידה בריכוז הנתרן), שינויים אלו בריכוז המלחים עלולים להתפתח לבצקת מוחית.
נקב ברחם הינו סיבוך נדיר אשר לעיתים מחייב לפרוסקופיה או פתיחת בטן, דימום וזיהום.
תוארו מקים של נקב ברחם ופגיעה טרמית – כוייה באיברים שכנים.
הסיבוכים הנדירים בעת ביצוע היסטרוסקופיה ניתוחית קשורים להרדמה הכללית, להרחבת הצוואר: קרע צווארי, דימום ואי יכולת להיכנס לחלל.
סיבוכים הקשורים לספיגת נוזלים: ישנה חשיבות עליונה לניטור כמות הנוזל חסר האלקטרוליטים הנספג.
בעת ספיגת יתר מתפתחת היפונתרמיה (ירידה בריכוז הנתרן), שינויים אלו בריכוז המלחים עלולים להתפתח לבצקת מוחית.
נקב ברחם הינו סיבוך נדיר אשר לעיתים מחייב לפרוסקופיה או פתיחת בטן, דימום וזיהום.
תוארו מקים של נקב ברחם ופגיעה טרמית – כוייה באיברים שכנים.
קיימת חשיבת רבה באיבחון מדויק של מצב הרחם, ובעיקר לבדיקת תקינות חלל הרחם, אצל נשים שסובלות מאי פריון, הפלות חוזרות או סיבוכי הריון קשים כמו לידות מוקדמות. האבחנה הראשונית נעשית בדרך כלל בעזרת בדיקת על-שמע או צילום רחם. ההיסטרוסקופיה מהווה כיום את הגישה האיבחונית והטיפולית היעילה ביותר לבעיות בחלל הרחם. במרבית המקרים ניתן בניתוח היסטרוסקופי, המבוצע במסגרת אישפוז קצר של מספר שעות, להסיר מחיצה רחמית, פוליפ, שרירן או הידבקויות המעוותים את חלל הרחם. טיפול ניתוחי זה כרוך בשיעור נמוך מאד של סיבוכים ומבטיח תיקון הבעיה והריון מוצלח.
ההערכה המדויקת ביותר של מבנה חלל הרחם מושגת בעזרת היסטרוסקופיה. בבדיקה איבחונית זו מוחדר סיב אופטי דקיק לחלל הרחם בעד צוואר הרחם. בזכות המכשור האופטי החדיש, שקוטרו אינו עולה על מספר מילימטרים, הפעולה כרוכה כיום רק במעט אי נוחות ואינה מחייבת הרדמה.
ההערכה המדויקת ביותר של מבנה חלל הרחם מושגת בעזרת היסטרוסקופיה. בבדיקה איבחונית זו מוחדר סיב אופטי דקיק לחלל הרחם בעד צוואר הרחם. בזכות המכשור האופטי החדיש, שקוטרו אינו עולה על מספר מילימטרים, הפעולה כרוכה כיום רק במעט אי נוחות ואינה מחייבת הרדמה.
במידה וקיים חשד להפלה הרופא יבצע בדיקת אולטראסאונד. אם ימצא שחלל הרחם ריק, כלומר אינו מכיל חומר הריוני, תאובחן "הפלה שלמה" ולא יהיה צורך בטיפול נוסף. במידה והחל דימום ונפלטה רקמה הריונית, אך הרחם עדיין מכיל שיירי חומר הריוני תאובחן "הפלה בלתי שלמה." במידה ויש דימום מוגבר, מצב המסכן את בריאותך הרי שתצטרכי לעבור "גרידה" כלומר ריקון ניתוחי של הרחם. פעולה זו מבוצעת בהרדמה כללית. במידה ולא, קיימות מספר אפשרויות טיפוליות בהתאם לגודל ההריון ומצב האישה. האפשרויות הן המתנה של מספר ימים עד להתרוקנות מלאה של הרחם ללא כל טיפול זירוז התרוקנות הרחם על ידי מתן תרופות שגורמות לכיווץ הרחם. טיפול זה מוביל להתרוקנות מלאה של הרחם ב- 70-80% מהנשים תוך ימים ספורים שאיבה/ גרידה- ריקון ניתוחי של הרחם.
נהוג אצל אישה שלא ילדה בעבר, להחדיר מספר שעות לפני הפעולה הניתוחית מקלון, העשוי מאצה הקרויה למינריה, לתעלת צוואר הרחם. המקלון מתרחב בהדרגה במשך מספר שעות וכך אמור למנוע נזק לטווח ארוך לצוואר הרחם. נזק שעלול להתבטא בהריונות בעתיד בלידות מוקדמות עקב אי ספיקה של צוואר הרחם. לעיתים ניתן להשתמש בתרופות המרככות את הצוואר ולמעשה מביאות להכנת צוואר הרחם להרחבתו.
החומר ההריוני נשלח לבדיקה פתולוגית אשר מאשרת כי מדובר ברקמה הריונית. בעת הפלות חוזרות ניתן לשלוח את החומר ההריוני שמתקבל בעת ריקון הרחם לבדיקה גנטית, דבר שיסייע באבחון הגורם להפלה.
ביצוע הרחבה של צוואר הרחם וריקון ניתוחי של הרחם ניתן לביצוע עד שבוע 20. פעולה זו מחייבת מיומנות רבה מצד הרופא המבצע ומבוצעת תחת הנחיית אולטראסונד. יש רופאים המעדיפים, בשל גודלו של העובר בשבועות אלה, לגרום להשראת לידה מוקדמת ע"י שימוש בחומרים הגורמים להופעת התכווצות של הרחם. חומרים אלו מוחדרים לגוף דרך הוריד, דרך הנרתיק או ישירות למי השפיר.
כריתת רחם לפרוסקופית היא שיטה המאפשרת כריתת הרחם ללא פתיחת בטן. ניתוח הוצאת רחם בגישה לפרוסקופית בוצע לראשונה ב- 1987 בעולם וב- 1991 בארץ. כריתת הרחם מבוצעת לאחר החדרת מכשירים דקים דרך מספר פתחים בבטן וע"י החדרת מצלמה אנדוסקופית המאפשרת לצוות לראות את המתרחש בבטן על גבי מסך מקרן. לאחר ניתוק הרחם מהרצועות המחזיקות אותו ומאספקת הדם ניתן להוציאו דרך הנרתיק ללא צורך בהרחבת הנרתיק.
ההחלמה מניתוח לפרוסקופי שונה על פי סוג הניתוח, הרקע הרפואי ההתוויה לניתוח ועוד . משך האשפוז הינו 24-48 ש׳, נדרשת מנוחה בבית למשך מספר ימים עד שבוע, נדרשת מנוחה למשך שבועיים נוספים, אם כי ללא צורך במשככי כאבים.
יתרונותיו של הניתוח הלפרוסקופי נובעים מכך שאינו דורש פתיחת בטן ומכאן ייחודו. בנוסף, תודות לפיתוח טכניקות ניתוחיות חדשניות, מכשור מתקדם וצפייה בשדה הניתוח בהגדלה ניתן ליהנות מכלל יתרונותיה של המיקרו-כירורגיה. אשר מאפייניה הם נזק רקמתי מופחת, התקדמות הניתוח במישורים אנטומיים והמוסטאזיס (מניעת דימום) קפדני.
עקב היתרונות המשמעותיים של ניתוח להוצאת רחם בלפרוסקופיה בכל הקשור לאשפוז קצר והחלמה מהירה ומלאה, קיימת דרישה הולכת וגוברת מצד המטופלות ליתר שימוש בשיטות ובאמצעים אלו. ניתוחים, שעד לא מכבר דרשו אשפוז ממושך ותקופת החלמה ארוכה, ניתנים לביצוע במסגרת אשפוז עד 24 ש'.
ההתוויות לכריתת רחם לא השתנו בעקבות העובדה שניתן לבצעה בלפרוסקופיה. ההתוויות העיקריות כוללות דימום ווסתי מוגבר בכמותו ובמשכו, הגורם לאנמיה וחסר ברזל המובילה לחולשה ועייפות, רחם מוגדל הלוחץ על אברים שכנים וכאבי אגן כרוניים עקב אנדומטריוזיס כאשר פוגעים באיכות החיים ועמידים לטיפולים אחרים ולאחר השלמת תוכנית הילודה מובילים לכריתת רחם.
כריתת רחם בגישה נרתיקית היא ניתוח להסרת הרחם דרך הנרתיק, ללא צורך בחתך בבטן. זו גישה מינימלית יותר, עם זמן החלמה קצר יותר וצלקות פחותות.
כאמור כריתת הרחם הלפרוסקופית אשר בוצעה לראשונה בעולם 1989-ב וכבר-ב 1991 בארץ, סימנה פריצת דרך בכל מה שקשור לתהליך ההחלמה וההתאוששות. חששות שונים לוו את כניסתה של הגישה הלפרוסקופית. החשש עלייה בשיעור הנשים אשר תעבורנה כריתת רחם כתוצאה מהחדרת הגישה החדשה היה אחד מהם. מסתבר שהאנדוסקופיה הגינקולוגית הכוללת גם ניתוחים היסטרוסקופים מאפשרים במקרים רבים למנוע כריתת רחם. בעיקר אלו על רקע דימום ווסתי מוגבר או שרירן הבולט לחלל ה רחם.
עקב מורכבותו של הניתוח הלפרוסקופי לכריתת רחם הועלו חששות לגבי שיעור הסיבוכים הנלווים לניתוח זה. ניתוחים לפרוסקופים ככלל פשוטים יותר למטופלת ומורכבים יותר למנתח. מדובר בגישה ניתוחית שונה הדורשת לימוד מעמיק ויסודי, ניסיון רב ומעבר הדרגתי מביצוע ניתוחים פשוטים למורכבים יותר.במרכזים אשר מהווים מרכזי-על לניתוחים אנדוסקופיים שיעור הסיבוכים דומה ואף קטן משיעור הסיבוכים הנלווים לפתיחת בטן. במרכזים אלו הראו ירידה משמעותית בשיעור הנשים הנזקקות לפתיחת בטן, ללא עלייה במשך הניתוח או בשיעור הסיבוכים.
ההתויות נגד ניתוח כריתת רחם לפרוסקופית כוללות בעיקר חשד לממאירות, הוריית נגד הרדמתית ללפרוסקופיה, רחמים גדולים מאד וחוסר ניסיון המנתחים בביצוע הניתוח.
אחת השאלות השכיחות לפני כריתת רחם היא אם אעבור כריתת רחם האם להוציא את השחלות? בגישה הלפרוסקופית כמו גם בפתיחת בטן ניתן לבצע ניתוח להוצאת רחם ושחלות. ניתן להסיר או להשאיר את השחלות על פי ההתויה המומלצת. ההחלטה בניתוח הוצאת רחם ושחלות האם להסיר או להשאיר אינה משנה את זמן הניתוח ואינה מעלה את שיעור הסיבוכים ולכן נשקלת רק על פי העדפת המטופלת לאחר קבלת הסבר מפורט.
בגישה לפרוסקופית, כמו גם בפתיחת בטן, ניתן לבצע ניתוח כריתת רחם וחצוצרות ביחד . הסרת החצוצרות אינה משפיעה על התפקוד ההורמונלי של הגוף כל עוד השחלות נשמרות. ההחלטה האם להסיר את החצוצרות מתקבלת על פי שיקולים רפואיים מניעתיים, שכן ישנם מחקרים המצביעים על קשר בין חצוצרות לסיכון לסרטן שחלות. ההליך אינו מאריך את זמן הניתוח או מעלה את שיעור הסיבוכים, ולכן ההחלטה מתקבלת תוך שיתוף המטופלת לאחר הסבר רפואי מקיף.
במרבית המקרים ההמלצה להסיר את צוואר הרחם ולא להשאירו. נושא זה שלעיתים מעורר מחלוקת יש ללבן יחד עם רופאך לפני הניתוח. בניסיוננו אין יתרון בהשארת הצוואר, לא בהקשר של משך הניתוח, שיעור הסיבוכים, משך ההחלמה, תפקוד מיני לאחר הניתוח או תפקוד רצפת האגן.
לאחר סיום כריתת הרחם השלמה בלפרוסקופיה מוצא הרחם (עם או בלי השחלות) דרך הנרתיק. לעיתים מפאת גודלו יש צורך בחיתוך הרחם בעת הוצאתו לשם מניעת פגיעה בנרתיק. לאחר הניתוח לא תחושי כל תסמינים הקשורים לעצם הוצאת הרחם דרך הנרתיק וכמובן לא יהיה חיתוך או תפרים בנרתיק.
בגישה הלפרוסקופית ניתן להסיר גם רחם רב שרירנים המתאים בגודלו לרחם הריוני בשבוע 18 ואף יותר. מיקום השרירנים לעיתים חשוב יותר מאשר הגודל הכולל של הרחם. לאחר בדיקתך תוכלי לדעת האם ניתן לבצע כריתת רחם לפרוסקופית בבטחה. במקרים מסויימים ההמלצה להקטין את הרחם ע"י טיפול הורמונלי למשך מספר חודשים טרם הניתוח על מנת להקטין את הרחם ולאפשר ניתוח לפרוסקופי.
משך האשפוז הממוצע הינו כ- 24 שעות, לאחר בדיקת המנתת תוכלי להשתחרר לביתך לשם מנוחה במשך מספר ימים. למרות ההחלמה המהירה יש צורך בחזרה הדרגתית לתפקוד מלא תוך כדי מעקב רופאך לשם החלמה תקינה.
החזרה לעבודה ולתפקוד רגיל דורשת כשבועיים אם כי רק לאחר חודש ניתן לשוב לפעילות גופנית מלאה וללא הגבלות כולל פעילות מינית.
פרופ' סוריאנו, צבר ניסיון רב בניתוחים אלו ומבצע ניתוח לכריתת רחם עם או בלי השחלות, על פי ההתוויה המתאימה, באסותא רמת החיל ובHMC בהרצליה.
קיימים הסדרי תשלום עם מכבי (זהב, שלי) מאוחדת ולאומית (עם השתתפות עצמית בלבד). קיימים הסדר או החזר עם כלל חברות הביטוח וקיים הסדר ייעוץ בלבד לחברות ה״כללית מושלם״
הידבקויות ברחם
הידבקויות תוך רחמיות הינן למעשה יצריה של רקמה צלקתית בחלל הרחם.
הידבקויות ברחם עשויות לחסום את פתח הצוואר ולגרום למיעוט דמם ווסתי, ולבעיות פוריות. הידבקויות ברחם הן בדרך כלל תוצאה של זיהום תוך רחמי או התערבות תוך רחמית קודמת, בעיקר גרידות לשם הפסקת הריון, הוצאת שיירי שליה או גרידות אבחנתיות.
במידה והמטופלת סובלת ממיעוט דמם ווסתי או בהיעדרו, קיים חשש שהפגיעה ברירית הרחם חמורה יותר.
למצב בו קיימות הידבקויות משמעותיות ברחם קוראים תסמונת על שם אשרמן.
נוכחות הידבקויות ברחם קשורה לאי פריון והפלות חוזרות.
הסרת ההידבקויות ברחם מחייבת ביצוע ניתוח היסטרוסקופי.
האבחנה נעשית בהיסטרוסקופיה אבחנתית. בנוסף לסיבוכי הריון שהוזכרו, ישנה שכיחות גבוהה יותר לאחר הלידה של סיבוך, נדיר יחסית, בו השלייה נותרת נעוצה בדופן הרחם.
מום רחמי הינו מצב מולד אשר בדרך כלל נעדר תסמינים. על כן מרבית הנשים אינן מודעות כלל לפגם ברחמן. האבחנה של המום ברחם נעשית במהלך ברור רפואי בשל אי פריון, הפלות חוזרות או לידה מוקדמת.
לעתים מאובחן המום הרחמי באופן מקרי במהלך בדיקה שיגרתית או בעת ניתוח קיסרי. האבחנה נעשית על ידי הערכת מבנה חלל הרחם בעזרת בדיקת על-שמע (אולטראסאונד), צילום רחם או היסטרוסקופיה אבחנתית.
היווצרות מום ברחם נובעת בדרך כלל מהעובדה שהרחם נוצר משני חלקים נפרדים שמתחברים במהלך החיים העובריים. הפרעה כל שהיא בתהליך זה, כאשר העוברה עוד בבטן אימה, עלולה להוביל ליצירת רחם "כפול", כלומר רחם עם שני גופי רחם נפרדים. הפרעה קלה יותר עלולה לבוא לידי ביטוי בכך שחלל הרחם נותר חצוי במרכזו על ידי מחיצה.
כאשר המחיצה עמוקה, מחולק החלל לשני "קרניים" שבקצה שלהן הפתח לחצוצרה. מום זה נקרא על כן רחם "דו-קרני." כאשר מחצית אחת של הרחם אינה מתפתחת נוצר רחם "חד-קרני" שמחובר רק לחצוצרה אחת.
הסיבה להופעת מומים מלידה אינה ידועה, אם כי קיים כנראה קשר גנטי.
מכלל המומים הרחמיים, הימצאות מחיצה בחלל הרחם הינה המום השכיח ביותר, ושכיחותו מוערכת בכ- 2% מכלל הנשים. הקשר בין הימצאות מחיצה ברחם לאי פריון אינו ברור.
אך ללא ספק שכיחות ההפלות בשליש הראשון להריון גבוהה יותר בנוכחות מחיצה בחלל הרחם.
ברחם כפול או דו-קרני יש חלל רחם המוגבל בגודלו, ועל כן קשור לסיכון מוגבר לשורה ארוכה של סיבוכי הריון, כגון הפלות מאוחרות, לידות מוקדמות ומצגים לא תקינים של העובר, המעלים את שכיחות הלידות בניתוח קיסרי.
לעתים מאובחן המום הרחמי באופן מקרי במהלך בדיקה שיגרתית או בעת ניתוח קיסרי. האבחנה נעשית על ידי הערכת מבנה חלל הרחם בעזרת בדיקת על-שמע (אולטראסאונד), צילום רחם או היסטרוסקופיה אבחנתית.
היווצרות מום ברחם נובעת בדרך כלל מהעובדה שהרחם נוצר משני חלקים נפרדים שמתחברים במהלך החיים העובריים. הפרעה כל שהיא בתהליך זה, כאשר העוברה עוד בבטן אימה, עלולה להוביל ליצירת רחם "כפול", כלומר רחם עם שני גופי רחם נפרדים. הפרעה קלה יותר עלולה לבוא לידי ביטוי בכך שחלל הרחם נותר חצוי במרכזו על ידי מחיצה.
כאשר המחיצה עמוקה, מחולק החלל לשני "קרניים" שבקצה שלהן הפתח לחצוצרה. מום זה נקרא על כן רחם "דו-קרני." כאשר מחצית אחת של הרחם אינה מתפתחת נוצר רחם "חד-קרני" שמחובר רק לחצוצרה אחת.
הסיבה להופעת מומים מלידה אינה ידועה, אם כי קיים כנראה קשר גנטי.
מכלל המומים הרחמיים, הימצאות מחיצה בחלל הרחם הינה המום השכיח ביותר, ושכיחותו מוערכת בכ- 2% מכלל הנשים. הקשר בין הימצאות מחיצה ברחם לאי פריון אינו ברור.
אך ללא ספק שכיחות ההפלות בשליש הראשון להריון גבוהה יותר בנוכחות מחיצה בחלל הרחם.
ברחם כפול או דו-קרני יש חלל רחם המוגבל בגודלו, ועל כן קשור לסיכון מוגבר לשורה ארוכה של סיבוכי הריון, כגון הפלות מאוחרות, לידות מוקדמות ומצגים לא תקינים של העובר, המעלים את שכיחות הלידות בניתוח קיסרי.
כאשר ניקבע כי המחיצה הינה עמוקה, ולאישה היסטוריה של סיבוכים במהלך ההריון, כמו הפלות חוזרות או לידה מוקדמת, מקובל להמליץ על הסרת בניתוח של המחיצה הרחמית.
פעולה זו נעשית בהיסטרוסקופיה ניתוחית, שמבוצעת במסגרת אישפוז יום ודורשת הרדמה כללית.
אין כיום טיפול יעיל ובטוח לתיקון מומים נרחבים יותר, כמו רחם דו-קרני, רחם חד-קרני ורחם כפול.
במקרים אלה מציעים לאם לעבור מעקב הריון קפדני ביותר, ולעתים ממליצים על ביצוע קשירה של צוואר הרחם.
פעולה זו נעשית בהיסטרוסקופיה ניתוחית, שמבוצעת במסגרת אישפוז יום ודורשת הרדמה כללית.
אין כיום טיפול יעיל ובטוח לתיקון מומים נרחבים יותר, כמו רחם דו-קרני, רחם חד-קרני ורחם כפול.
במקרים אלה מציעים לאם לעבור מעקב הריון קפדני ביותר, ולעתים ממליצים על ביצוע קשירה של צוואר הרחם.
מום רחמי הינו מצב מולד אשר בדרך כלל נעדר תסמינים. על כן מרבית הנשים אינן מודעות כלל לפגם ברחמן. האבחנה של המום ברחם נעשית במהלך ברור רפואי בשל אי פריון, הפלות חוזרות או לידה מוקדמת. לעתים מאובחן המום הרחמי באופן מקרי במהלך בדיקה שיגרתית או בעת ניתוח קיסרי. האבחנה נעשית על ידי הערכת מבנה חלל הרחם בעזרת בדיקת על-שמע (אולטראסאונד), צילום רחם כאשר הבדיקה המיטבית הינה היסטרוסקופיה אבחנתית.
פוליפ תוך רחמי הינו גידול, כמעט תמיד שפיר, של רירית הרחם. שכיחותו בקרב נשים המבקשות להרות, והשפעתו על הפריון אינה ידועה, מכיוון שבמרבית המקרים נוכחות הפוליפ ברחם אינה גורמת לתסמינים כל שהם. כאשר מאבחנים פוליפ תוך רחמי אצל נשים הסובלות מהפלות חוזרות, אי פריון ממושך או נשים המטופלות במסגרת הפריה חוץ גופית, מקובל להמליץ להן להסיר את הפוליפ. האבחנה המדוייקת ביותר של מציאות פוליפ בחלל הרחם נעשית בעזרת היסטרוסקופיה, ובגישה זו ניתן גם להסירם בנקל.
מכלל המומים הרחמיים, הימצאות מחיצה בחלל הרחם הינה המום השכיח ביותר, ושכיחותו מוערכת בכ- 2% מכלל הנשים. הקשר בין הימצאות מחיצה ברחם לאי פריון אינו ברור. אך ללא ספק שכיחות ההפלות בשליש הראשון להריון גבוהה יותר בנוכחות מחיצה בחלל הרחם. ברחם כפול או דו-קרני יש חלל רחם המוגבל בגודלו, ועל כן קשור לסיכון מוגבר לשורה ארוכה של סיבוכי הריון, כגון הפלות מאוחרות, לידות מוקדמות ומצגים לא תקינים של העובר, המעלים את שכיחות הלידות בניתוח קיסרי.
ההערכה המדויקת ביותר של מבנה חלל הרחם מושגת בעזרת היסטרוסקופיה. בבדיקה אבחנתית זו מוחדר סיב אופטי דקיק לחלל הרחם בעד צוואר הרחם. בזכות המכשור האופטי החדיש, שקוטרו אינו עולה על מספר מילימטרים, הפעולה כרוכה כיום רק במעט אי נוחות ואינה מחייבת הרדמה.
ישנה מחלוקת בנושא זה והקשר בין נוכחות מחיצה ואי פריון לא הוכח. ידוע כי שיעור הנשים שסבלו מאי פריון והרו לאחר הסרת מחיצה הינו כ- 35-60% בעבודות שונות. עובדה זו אינה מוכיחה כי נוכחות המחיצה אחראית על אי הפריון. קיימות גישות שונות לגבי הטיפול המומלץ העת אבחנה של מחיצה תוך רחמית אם כי קיימת הסכמה כי בעת נוכחות מחיצה והפלה בטרימסטר ראשון יש לשקול הסרת מחיצה.
לא, אין המלצה לסיים את ההריון בניתוח קיסרי ואין מניעה ללידה רגילה. אין הגבל כלשהי על מספר ההריונות או הלידות. באם הניתוח צלח ללא קשיים מיוחדים גם מעקב הריון עצמו אינו שונה מהריונות רגילים.
הניתוחים האנדוסקופים הינם ניתוחים שאינם דורשים פתיחת בטן ומכאן ייחודם. לשם צפייה באברים הפנימיים נעזרים בסיב אופטי המחובר למצלמה זעירה.
כאשר הסיב האופטי מוחדר דרך הטבור, מדובר בניתוח לפרוסקופי. כאשר הסיב האופטי מוחדר דרך הנרתיק וצוואר הרחם לתוך חלל הרחם מדובר בניתוח היסטרוסקופי.
תודות לכירורגיה האנדוסקופית , משך האשפוז, שיעור הכאבים לאחר ניתוח, ההחלמה והתוצאות הקוסמטיות שופרו באופן משמעותי. עקב כך קיימת דרישה הולכת וגוברת הן מצד המנתחים והן מצד המטופלות לשימוש בשיטות ובאמצעים אלו.
שרירן הינו גידול שפיר של שריר הרחם. למעשה זהו הגידול השכיח ביותר באשה המתפתח באחת מכל שלוש נשים בגיל הפריון. השרירן מאובחן בד"כ בנשים מעל גיל 35 וסיבות הופעתו אינן ברורות אך ידוע שגדילתו תלויה בהורמון האסטרוגן. לנשים רבות אין כלל תלונות והממצא הינו אקראי ומתגלה בבדיקה גינקולוגית או סונוגרפית.
שרירן הינו גידול שפיר של שריר הרחם. ישנם גידולים לא שפירים של שריר הרחם, נדירים ביותר (כ- 0.1% מכלל המקרים). לא ניתן על פי בדיקה גינקולוגית, בדיקת אולטראסאונד או ע"י בדיקות דם לאבחן מה הוא סוג הגידול באופן מוחלט אך מוסכם כי שרירנים אשר אינם גורמים לתסמינים, אינם גדלים בקצב מהיר אינם דורשים טיפול.
מעקב בלבד:מרבית הנשים עם רחם שרירני אינן זקוקות לטיפול תרופתי או ניתוחי. שיעור הנשים באוכלוסייה שברחמן שרירן הינו גבוה ועולה עם הגיל. נשים אשר
רוב השרירנים מאובחנים במהלך בדיקה שגרתית, במהלך בדיקה גינקולוגית ניתן להתרשם משינוי בגודל הרחם, ממבנה לא סדיר דבר המחשיד לנוכחות שרירן. מקובל להגדיר את גודל הרחם על פי שבועות הריון. האבחנה מאוששת ע"י בדיקת אולטראסאונד בטני ונרתיקי. לעיתים יש צורך בהערכה נוספת על מנת לוודא כי מדובר בשרירן ולא בממצא אחר (כגון אדנומיוזיס, ממצא שחלתי, פוליפ תוך רחמי ועוד). לשם כך ניתן לעיתים רחוקות יש צורך בבדיקות הדמיה נוספות (CT, MRI).
הדרך המיטבית להערכת חלל הרחם ולדעת האם השרירן בולט לחלל הינה ע"י היסטרוסקופיה אבחנתית אשר מדגימה את השרירן בנקל.
מרבית הנשים עם שרירנים אינן סובלות כלל מתסמינים, בד"כ מדובר בשרירים אשר אינן בולטים לחלל, או שרירנים קטנים מ 7 ס"מ, נשים אלו אינן זקוקות לטיפול. התסמינים הקשורים לנוכחות שרירנים אינם אופייניים רק לשרירנים ולכן בכל תלונה יש צורך בבירור ואבחנה לפני קביעת טיפול הינם:
– דימום מוגבר ממושך מלווה בכאבי מחזור מוגברים.
– דימום לא סדיר, דימום בין ווסתות.
– תחושת מלאות בבטן תחתונה, אי נוחות ולחץ.
– תחושת לחץ על שלפוחית השתן ורצון להתרוקן לעיתים תכופות.
– אי נוחות בעת קיום יחסים.
– שרירנים עלולים להיות קשורים באי פריון, בהפלות חוזרות ובסיבוכי הריון.
רחם בנוי משלוש שכבות: החלק הפנימי נקרא רירית הרחם או האנדומטריום מדובר על שכבה דקה אשר גדלה בהשפעת הורמוני המין ואחראית על השתרשות העובר ועל הופעת הדימום הווסתי, החלק העיקרי דופן הרחם- המורכב כולו משריר הרחם, והשכבה החיצונית הסרוזה. שרירנים הבולטים לחלל נקראים שרירנים תת- ריריים (סב-מוקוזליים), השרירנים הנמצאים בדופן השירית נקראים שרירנים תוך דופניים(אינטרא-מוראליים) והשרירנים הבולטים לחלל הבטן תת סרוזיים.
השרירנים הבולטים לחלל (סוב-מוקוזליים) הם אלו האחראיים למרבית התסמינים.
לא ידוע מה הסיבה לגדילת השרירן ומדוע לאחת השרירן נשאר בגודל קבוע בעוד שלאחרת השרירן גדל במהירות. – ידוע כי שרירן תלוי בהפרשת אסטרוגן
האם ניתן לכרות שרירן בלפרוסקופיה ניתוחית? בעזרת המכשור הלפרוסקופי ניתן לכרות שרירן ללא פתיחת בטן. הלפרוסקופיה הניתוחית מתאימה בעיקר במצבים של שרירן בודד, בגודל עד 8 ס"מ בדופן הרחם בד״כ בנשים בגיל הפוריות.
לא נמצאו תוצאות