כריתת רחם עם או ללא צוואר הרחם

את עומדת לפני החלטה על כריתת רחם, אחת השאלות העומדות על הפרק האם לבצע כריתת רחם תת שלמה , דהיינו האם להשאיר את צוואר הרחם ולהוציא את הרחם בעזרת מכשיר מיוחד הנקרא מורסלטור, או לבצע כריתת רחם שלמה כולל הצוואר. בשתי הגישות מדובר בכריתת רחם בגישה לפרוסקופית ללא פתיחת בטן,

כריתת רחם לדנית- וגינלית וכריתה בגישה לפרוסקופית נחשבות ניתוחים זעיר-פולשניים בשל התחלואה הנמוכה באופן משמעותי, כולל כאב לאחר הניתוח בשיעור נמוך, אשפוז קצר וחזרה מהירה לפעילות היומיומית בהשוואה לניתוחי כריתת רחם בגישה בטנית. למרות זאת, בארצות הברית הגישה הבטנית לניתוחי כריתת רחם היא עדיין הנפוצה ביותר, ובסקירה שבדקה זאת ב-2007 נמצא כי מכלל ניתוחי כריתת הרחם שנעשו בארצות הברית, 66% נעשו בלפרוטומיה- פתיחת בטן, 22% בגישה לדנית ורק -12% בגישה לפרוסקופית.

בעבר נטען כי יתכנו יתרונות לכריתת הרחם התת שלמה לעומת כריתת הרחם השלמה כגון שיעור הסיבוכים נמוך יותר, החלמה מהירה יותר ושיפור בתפקוד מיני, מחקרים נוספים לא מצאו יתרונות אלו ולעומת זאת הראו שנשים אשר עברו ניתוח עם השארת הצוואר צפויות להמשך דימום קל בחלק מהמקרים, לעיתים המשך כאבים, בעיקר באם ברקע היה אנדומטריוזיס, ולא נמצאו כל הבדלים לגבי התפקוד המיני ובשתי השיטות נמצא שיפור משמעותי.
עיקר החשש עולה מהשימוש במורסלטור אשר דרוש להוצאת הרחם באם לא מבוצעת כריתת צוואר. נמצא כי באם מסתבר בדיעבד כי אין מדובר ברחם שרירני וכי אין מיומה ברחם כפי שהניחו אלא גידול ממאיר בשם סרקומה הרי שהשימוש עלול להרע את מצב המטופלת. נמצא כי יתכן והשימוש במורסלטור עלול לזרוע מוקדים קטנים של רקמת מיומות באגן ובטן או מוקדי אנדומטריוזיס, וכי השארת הצוואר מחייבת מעקב של משטחי צוואר רחם פאפ. יתכן ושימוש קבוע בשקיות עשוי למנוע או להפחית סיבוכים אלו.

לאור זאת, קיימת עדיפות מבחינתי לבצע כריתת רחם שלמה ולהימנע מביצוע כריתת רחם תת שלמה.